בחברה שבה חיו ופעלו דוד ואבשלום, לעצתו של אחיתופל היה משקל מוחלט ובלתי מעורער. דבריו נתפסו כסמכות מעשית עליונה, השקולה בחשיבותה להנחיה אלוהית ישירה, ואיש לא העז לערער עליהם.
שילוב הערת הסבר זו ברצף העלילה נועד לבאר מדוע אבשלום הוציא לפועל ללא היסוס את העצה הבוטה והפומבית לבוא אל פילגשי אביו; כיוון ששמע זאת מאחיתופל, הוא אימץ בפשטות את מנגנון הייעוץ שפעל אצל אביו [ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, הדבר מסביר מדוע חושי הארכי וזקני העם שתקו ולא חלקו על עצה זו, שכן לא היה ניתן להתנגד לסמכותו של אחיתופל, וחושי אף חשש שיחשד בנאמנות לדוד [אברבנאל]. מעבר לכך, הכתוב מקדים ומעצים את מעמדו של אחיתופל לקראת העימות העתידי בינו לבין חושי, כדי להדגיש את גודל הנס בכך שה' גרם לאבשלום לדחות עצה כה מוחלטת [מלבי"ם, אברבנאל].
הפרשנים עומדים על טיב עצתו של אחיתופל ועל משמעות המילים בפסוק:
הביטוי בימים ההם מציין את התקופה שבה הועמד אחיתופל להיות יועץ [מצודת דוד]. המילה כאשר באה להשוות את מידת הוודאות: כשם שאדם השואל את ה' בטוח שיקבל תשובה אמיתית, כך עצת אחיתופל הייתה מובטחת להשיג את התוצאה הרצויה [מצודת דוד]. עצותיו התאפיינו בהבנה מדויקת של סיבה ותוצאה, ויש ששיערו כי ניחן בהשראה אלוהית שהפכה את חשיבתו למושלמת [אברבנאל].
הכתוב מדגיש כי העצה ניתנה גם לאבשלום. למרות שאחיתופל היה סבו של בת שבע, אשת דוד, עצותיו היו תמיד ממוקדות מטרה ויעילות להפליא עבור מי ששירת באותה עת. כאשר ייעץ לדוד, עצתו הייתה שלמה עבורו, וכאשר חבר לקושרים, עצתו הייתה מושלמת עבור אבשלום ונגד דוד [רלב"ג, אברבנאל]. אף על פי שעצותיו לאבשלום – הן בעניין הפילגשים והן בתכנון רדיפת דוד – היו רעות מבחינה מוסרית, הן היו נכונות וחכמות מבחינה אסטרטגית. מעשה הפילגשים, למשל, הוכיח לתומכי אבשלום שהקרע עם אביו סופי, ובכך חיזק את ידיהם [מצודת דוד, רד"ק].
תשומת לב פרשנית מיוחדת מוקדשת למילה איש, אשר נקראת בקריאת הפסוק אך אינה כתובה בו (קרי ולא כתיב). העובדה שהמילה חסרה בכתוב רומזת, על פי המדרש, שחכמתו הייתה כה על-אנושית עד שלא נחשב לאדם רגיל אלא למלאך [מנחת שי, רד"ק, אלשיך, אברבנאל].
ברמה הפשטנית, היעדר המילה בכתוב מכוון לדוד עצמו, שהיה מתייעץ עם אחיתופל, בעוד הקריאה "איש" מרחיבה זאת לכל אדם אחר שביקש את עצתו [רד"ק]. גישה אחרת מסבירה שהחסרת המילה נועדה להזכיר כי אדם אנושי לעולם חסר שלמות אלוהית, ועצתו לא תעמוד כדבר ה' אלא אם כן כוונתו לשם שמים [מנחת שי]. לבסוף, יש המבארים כי הנוסח המקורי ללא המילה עלול היה להשתמע כאילו אחיתופל עצמו הוא זה ששואל באלוהים ומקבל תשובה ישירה; כדי לא לייחס מדרגה רוחנית כזו לאדם שאינו ראוי לה, הוספה המילה "איש" בקריאה, כאילו אדם אחר הוא השואל [אלשיך].