דוד המלך מתגמל את ציבא על נאמנותו אל מול בגידתו של מפיבושת, ומעביר לידיו את כל רכושו של אדונו באומרו הִנֵּה לְךָ כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת. מאחר שדוד נמצא בגלות וכמעט אין בידו כוח מעשי, הוראה זו משמשת בפועל כהבטחה שעשויה להתממש רק בבוא העת. בתגובה להבטחה זו מביע ציבא את תודתו ואומר הִשְׁתַּחֲוֵיתִי אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ.
שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק ד׳
וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִיבֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא־חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.