מסע בריחתו של דוד מגיע לנקודת שפל של ניכור ובדידות כאשר הוא מתקרב עַד בַּחוּרִים, עיר בנחלת שבט בנימין, אך טרם נכנס לתוכה. לאורך כל דרכו איש לא יצא לנחמו, והאדם הראשון שיוצא לקראתו מן העיר בא להתעמת עמו. הוא מתקדם לעברו יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל, ומיד בצאתו מתחיל להטיח בדוד דברי קלון וחרפה, שכן המילה וּמְקַלֵּל מתארת כאן ביזיון והשפלה ולא קללה מיסטית. תקרית קשה זו אינה מקרית, אלא ניסיון שזימן לו ה' מול אדם ממשפחת שאול, כדי שהייסורים יכפרו על כך שדוד קיבל קודם לכן לשון הרע על מפיבושת.
שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק ה׳
וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד־בַּחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית־שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן־גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.