יצא לכם פעם להרגיש ממש לבד, ולקוות שמישהו יבוא לעודד אתכם, אבל במקום זה קרה בדיוק ההפך? זה מה שקורה לדוד המלך כשהוא בורח ונמצא במצב מאוד קשה ועצוב. הכתוב מספר שדוד מגיע עַד בַּחוּרִים. בחורים היא עיר, אבל המילה עַד מלמדת אותנו שדוד עדיין לא נכנס לתוכה, אלא רק התקרב אליה.
בשלב הזה דוד בודד מאוד. לאורך כל הדרך אף אחד לא יצא לקראתו כדי לעזור או לנחם אותו. האדם הראשון שסוף סוף יוצא מהעיר הוא שמעי בן גרא, והוא ממש לא בא לעודד. הכתוב אומר שהוא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל. מיד כשהוא יוצא מהעיר הוא מתקדם לעבר דוד ומתחיל להטיח בו דברים קשים. המילה וּמְקַלֵּל כאן לא מתארת כישוף, אלא פשוט אמירת מילים מעליבות ומביישות.
למה ה' נתן לדבר כזה לקרות לדוד? קצת לפני כן, דוד עשה טעות כשהאמין ללשון הרע שסיפרו לו על מפיבושת, שהיה מהמשפחה של שאול המלך. לכן ה' זימן לו את הניסיון הלא נעים הזה מול שמעי, שגם הוא מאותה משפחה. ה' רצה שההעלבות וההשפלה שדוד עובר בשתיקה יעזרו לו לכפר ולתקן את הטעות שלו.