קרה לכם פעם שראיתם מישהו כל כך כועס, עד שהוא פשוט שכח להיזהר? זה בדיוק מה שקרה לשמעי. אחרי שהוא קילל את דוד המלך, הוא מחליט לעבור מדיבורים למעשים. הוא מתקרב אל דוד ואל האנשים שאיתו, ומתחיל לזרוק עליהם אבנים. המילה וַיְסַקֵּל מתארת את הפעולה הזו של השלכת אבנים על מטרה. שמעי לא זרק את האבנים כדי באמת לפצוע, אלא כדי להראות בצורה הכי חזקה כמה הוא שונא את דוד ומזלזל בו.
הוא זרק את האבנים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד. הוא פגע גם בעבדים לא בגלל כעס אישי עליהם, אלא פשוט בגלל שהם היו האנשים של דוד. מבחינת שמעי, כל אבן שפגעה בהם הייתה כאילו פגעה במלך עצמו. מה שבאמת מראה כמה שמעי איבד את ההיגיון מרוב זעם, זו העובדה שכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים הקיפו את דוד ושמרו עליו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. הכעס עיוור את שמעי כל כך, שהוא התעלם לגמרי מכך שסביב דוד עומדים לוחמים חזקים שיכולים לעצור אותו ברגע אחד.