שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק ג׳

כאשר דוד שואל וְאַיֵּה בֶּן אֲדֹנֶיךָ, הוא מתכוון למפיבושת ומברר מדוע לא הצטרף לבריחה. ציבא משיב כי אדונו יוֹשֵׁב ונשאר בירושלים, ומעליל עליו כי אמר הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת אָבִי מתוך תקווה שהעם ימאס בדוד בשל המהומות במשפחתו ויחזיר את השלטון לשושלת שאול. עקב סערת הרגשות שבה היה שרוי, דוד חוטא ומאמין ללשון הרע השקרית של ציבא. כעונש מיידי על כך, דוד מותקף בקללות ובסקילת אבנים על ידי שמעי בן גרא, המשתייך גם הוא למשפחת שאול.