קרה לכם פעם שמישהו אמר עליכם דברים לא נעימים, והחברים שלכם מיד רצו להגן עליכם ולהחזיר לו, אבל אתם בחרתם לשתוק? מצב דומה מאוד קרה לדוד המלך. כשאדם בשם שמעי מעליב ומבזה את דוד מול כולם, שרי הצבא של דוד רוצים לפגוע בו, אבל דוד עוצר אותם. הוא אומר להם מַה לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה. במשפט הזה דוד מבהיר להם שהם חושבים אחרת לגמרי ממנו, והוא לא מבין למה הם רוצים לפעול נגד הרצון שלו. דוד אומר להם כֹּה יְקַלֵּל, כלומר, תנו לו, שימשיך לקלל כפי רצונו.
למה שדוד יסכים לקבל כזו השפלה? דוד מסביר לשרי הצבא שבעצם ה' אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת דָּוִד. ה׳ לא באמת דיבר עם שמעי, אלא עורר בתוכו את הרצון לבזות את דוד. דוד מבין שהעלבון הזה הוא בעצם עונש שהגיע מאת ה׳ כדי לכפר על החטאים שלו. מבחינת דוד, שמעי הוא רק שליח, ולכן אין טעם לעצור אותו. דוד בוחר לקבל את המצב בהכנעה ובאהבה, מתוך תקווה שה׳ יראה את השתיקה והצער שלו, ויהפוך את ההבלגה הזו למעשה טוב שיביא לו סליחה.