קרה לכם פעם שמישהו העליב אתכם, והדבר הראשון שרציתם לעשות הוא לענות לו בחזרה? דוד המלך נמצא במצב קשה מאוד, אבל התגובה שלו שונה ומיוחדת. דוד מסביר לאנשים שלו שאם הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי, כלומר הבן הפרטי שלו, מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי ומנסה לפגוע בו, זה סימן ברור מאת ה'. הרי בדרך כלל בן אוהב את אבא שלו, ואם קורה דבר הפוך כל כך מהטבע, זה בטוח מכוון מלמעלה.
בגלל זה דוד אומר: וְאַף כִּי עַתָּה בֶּן הַיְמִינִי. כלומר, אם הבן שלי יוצא נגדי, על אחת כמה וכמה שאין מה להתפלא על שמעי. שמעי שייך לשבט בנימין, משפחה שממילא לא אוהבת את דוד. המילה עַתָּה מסבירה שעכשיו, כשדוד חלש ובורח, קל יותר לאויבים שלו לנצל את ההזדמנות.
לכן דוד פוקד על עבדיו: הַנִּחוּ לוֹ וִֽיקַלֵּל כִּי אָמַר לוֹ ה'. דוד מבקש שיעזבו את שמעי בשקט, כי הוא מבין שזה מסר מה'. שמעי אמנם בחר בעצמו לשנוא את דוד, אבל ה' הוא זה שנתן בליבו את המחשבה לקלל אותו בדיוק ברגע הזה. דוד מקבל את הקושי בענווה ורואה בכל דבר את ההכוונה של ה'.