לנוכח ההשפלה הפומבית של המלך הנמלט, שר הצבא אבישי מתעלם מהאבנים ומתמקד בעלבון המילולי הקשה, כשהוא תמה לָמָּה יְקַלֵּל שמעי את דוד ללא כל הצדקה. לתפיסתו, אין לקללה שום בסיס, שהרי דוד מעולם לא פגע בשאול ובבניו, ושמעי כלל אינו שייך למשפחת אבשלום המורד. הוא מכנה את שמעי בבוז הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה, שכן הוא משתייך למשפחת שאול שכבר עברה מן העולם, ומשום ששקריו וביזויו את המלך הופכים אותו לשנוא בעיני ה'. כיוון שהמקלל מלך חייב מיתה, אבישי מבקש אישור לפעול מיד: אֶעְבְּרָה־נָּא אל עברו השני של הדרך, וְאָסִירָה אֶת־רֹאשׁוֹ.
שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק ט׳
וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה־נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת־רֹאשֽׁוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.