תארו לעצמכם שאתם צריכים לענות למישהו תשובה חכמה, כזו שתישמע לו בדיוק מה שהוא רוצה לשמוע, אבל בלב תתכוונו למשהו אחר לגמרי. זה בדיוק מה שעושה חושי כשהוא עונה לאבשלום. אבשלום חושד בחושי ושואל אותו למה הוא נשאר ולא הלך עם דוד. חושי פותח את התשובה שלו במילה לֹא. הוא בעצם אומר לאבשלום שאין לו סיבה לחשוד. חושי מסביר שהנאמנות שלו היא לא לאדם מסוים, אלא למי שהוא המלך. כעת, כשהשלטון התחלף, טבעי שהוא יהיה נאמן למלך החדש.
חושי ממשיך ואומר שהוא יהיה נאמן למי שיש לו שלוש תמיכות חשובות: אֲשֶׁר בָּחַר ה', כלומר המלך שה' בחר בו, וְהָעָם הַזֶּה, שהם האנשים שנמצאים ממש עכשיו סביב אבשלום, וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, שהם שאר בני העם שגרים בכל רחבי הארץ.
כאן מגיע השיא של התחכום של חושי, כשהוא אומר את המילים לֹא אֶהְיֶה. יש כאן סוד קטן: כשקוראים את המילה בקול היא נשמעת כמו "לו", כלומר "לו אהיה", אני אהיה העבד של המלך ואשאר איתו. אבשלום שומע את זה וחושב שחושי נאמן לו לחלוטין. אבל המילה כתובה בתנ"ך עם האות אלף, כלומר "לא". בלב שלו, חושי מתכוון למילה הכתובה, ואומר לעצמו בסתר: אני לא אהיה איתך ולא אצטרף למעשים שלך, כי ה' בחר באבא שלך. כך חושי מצליח להרגיע את אבשלום, בזמן שהוא שומר אמונים לדוד.