שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק י״ח

חושי משיב לאבשלום בתחכום כדי להסיר את חשדותיו, ופותח במילה לֹא כדי להבהיר שהדברים אינם כפי שאבשלום סבור, או שלא היה זה ראוי שילך עם אביו. הוא מנמק שנאמנותו נתונה לכתר ולא לאדם פרטי, ולכן הוא מצהיר אמונים למי שזכה בבחירה אלוהית והסכמה לאומית. לפיכך הוא מכריז על נאמנותו למי אֲשֶׁר בָּחַר ה', בתמיכת וְהָעָם הַזֶּה שהם האנשים הסובבים כעת את אבשלום או חברי הסנהדרין, ויחד עם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שהם שאר בני העם. כדי לשמור אמונים לדוד בסתר הוא נוקט בכפילות לשון בביטוי לֹא אֶהְיֶה, שכן כלפי חוץ הוא הוגה את המילה לוֹ כהצהרת נאמנות לאבשלום, אך כוונתו הפנימית תואמת את המילה הכתובה לֹא כדי להצהיר בינו לבין עצמו שאינו חלק מהמרד, ויש המסבירים כתיב זה כשאלה רטורית.