דוד ואנשיו צועדים בַּדָּרֶךְ, מסלול הליכה המעיד גם כי הלכו בדרך עצתו של המלך, בעוד שמעי צועד בְּצֵלַע הָהָר, כלומר בצדו של ההר. שמעי ממטיר קללות ומיידה אבנים לְעֻמָּתוֹ, אל עבר כיוונו הכללי של דוד, אך המרחק הרב ביניהם מונע פגיעה פיזית. השלכת העפר, המתוארת בכפילות הלשונית וְעִפַּר בֶּעָפָר, נועדה לבזות את המלך ולהדגיש את עוצמת המעשה. הליכתו של שמעי בצלע ההר נושאת גם רובד סמוי המרמז לעוון בת שבע ואוריה החתי, שאותו ביקש שמעי להזכיר. למרות הביזוי הפומבי והצער שהותיר את הפמלייה בעייפות רבה, דוד שולט ברוחו ומקבל את החרפה בשתיקה ובאהבה.
שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק י״ג
וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ {ס} וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.