בשעת השפלה עמוקה, דוד בוחר באיפוק ומביע משאלה, במשמעות של הלוואי, אוּלַי ה' ישגיח בסבלו. הוא מייחל שה' יראה בְּעֵינִי, כלומר יבחין בעוניו ובדמעותיו, או ישגיח בכך שהוא חווה את ביזיונו ובוחר שלא לנקום למרות שיש בידו הכוח לכך. דוד תופס את הקללות הללו כייסורים נוספים מעבר לעונש שנגזר עליו מראש, ומקבל אותן באהבה כהזדמנות לכפרה. מתוך שתיקה וקבלת הדין, הוא מקווה לתוצאה של וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה תַּחַת קִלְלָתוֹ, כך שה' ימחל לו ויהפוך את הקללה שהופנתה כלפיו למקור של חסד.
שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק י״ב
אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהֹוָ֖ה (בעוני) [בְּעֵינִ֑י] וְהֵשִׁ֨יב יְהֹוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.