בעיצומה של בריחתו לכיוון המדבר, דוד חוצה את פסגת הר הזיתים, אליה מכוון הביטוי מֵהָרֹאשׁ, ופוגש את ציבא משרת מפיבושת היוצא לקראתו עם צידה רבה לדרך. ציבא מביא עמו צֶמֶד חֲמֹרִים, שהם זוג חמורים הקשורים זה לזה, כשהם חֲבֻשִׁים באוכף ומוכנים לרכיבה. על החמורים הועמסו מָאתַיִם לֶחֶם, שהם מאתיים כיכרות, וכן נֵבֶל יָיִן, שהוא נאד עור או כלי חרס המלא ביין. בנוסף הובאו פירות שיובשו בעונת הקיץ, הכוללים צִמּוּקִים וכן מאה מנות של קַיִץ, כאשר לרוב הדעות הצימוקים הם ענבים יבשים והקיץ הוא תאנים שנדחסו יחד, אך יש המפרשים זאת בדיוק להפך.
שמואל ב, פרק ט״ז, פסוק א׳
וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִיבֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִן׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.