שמואל ב, פרק כ״א, פסוק ד׳

נסו לחשוב על מצב שבו נעשה לכם עוול גדול, ומישהו מציע לכם כסף כדי שתסלחו ותשכחו מזה. האם הייתם מסכימים? זה בדיוק המצב של הגבעונים. דוד המלך מנסה לתקן את הפגיעה הקשה שפגע בהם שאול המלך בעבר, אך הגבעונים מסרבים לקבל פיצוי כספי. הם מצהירים אֵין לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ, ומסבירים ששאול לא לקח מהם רכוש, ולכן תשלום של כסף לא יתקן את המעשה. הם גם מוסיפים וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל, כדי להבהיר שאין להם רצון להעניש או לפגוע באף אחד משאר האנשים בעם ישראל, כי העם עצמו לא עשה להם רע. הם דורשים צדק רק ממשפחתו של מי שגרם להם סבל. כשדוד המלך מבין שהם לא מוכנים לקחת כסף בתור פיצוי, הוא פונה אליהם ושואל מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם. הוא מבקש מהם להגדיר במדויק איזו פעולה הם רוצים שהוא יעשה כדי לתקן את העבר.