שמואל ב, פרק כ״א, פסוק ט׳

יצא לכם פעם לחשוב איך אפשר לתקן טעות גדולה מהעבר כדי שהכל יחזור להיות טוב? באותם ימים היה רעב קשה בארץ, ודוד המלך הבין שהדרך לעצור אותו היא לתקן את הפגיעה ששאול המלך פגע בעבר בגבעונים. לכן, וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים. דוד לא העניש את שבעת צאצאי שאול בעצמו, אלא מסר אותם לגבעונים. הוא עשה זאת כדי שאנשים לא יחשבו שהוא פועל מתוך כעס אישי, וגם כדי שהגבעונים יוכלו להחליט בעצמם על העונש של מי שפגע בהם. הגבעונים לקחו אותם ווַיֹּקִיעֻם בָּהָר, כלומר הם תלו אותם על הר גבוה כדי שכולם יראו. הכתוב מדגיש שזה קרה לִפְנֵי ה׳, כי ארון הברית המיוחד היה שם והוא זה שסימן מי אשם. זה הוכיח לכולם שהעונש הגיע מאת ה׳ כדי לעשות צדק, ולא היה סתם מעשה רע. לאחר מכן וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּם יָחַד, שזה אומר שכל שבעת האנשים קיבלו את עונשם ומתו בדיוק באותו הזמן. מתי כל זה קרה? וְהֵמָּה הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים. זה קרה בחודש ניסן, סביב חג הפסח, כשהתחילו לאסוף את השעורים מהשדות. העם קיווה לאסוף תבואה, אבל בגלל הרעב השדות היו ריקים. לכן דוד מיהר לתקן את העוול. האנשים נשארו תלויים שם בחום הכבד, עד שקרה נס וה׳ הוריד גשמי ברכה באמצע הקיץ. הגשם הזה היה סימן משמח שהקללה הסתיימה והרעב עומד לחלוף.