קרה לכם פעם שהבטיחו לכם משהו חשוב, אבל ההבטחה הופרה והרגשתם שנעשה לכם חוסר צדק? הגבעונים הרגישו בדיוק כך. שאול המלך פגע בהם בעבר והפר שבועה ישנה. דוד המלך ניסה לפייס אותם והציע להם כסף, אבל הם סירבו. הם דרשו צדק של ממש, וביקשו מדוד שימסור לידיהם שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו של שאול. למה דווקא שבעה? כי זה היה בדיוק מספר האנשים ששאול פגע בהם, ממש מידה כנגד מידה. הגבעונים ידעו מי אשם ומי לא, ולכן לא ביקשו להעניש את כולם אלא רק את מי שהיה ראוי לכך.
הגבעונים ביקשו וְהוֹקַֽעֲנוּם, כלומר להעניש אותם בעונש חמור שכולם יראו. המטרה שלהם לא הייתה סתם לפגוע, אלא להראות לכל העם שיש צדק בעולם, ושאי אפשר להציק לאנשים חלשים מבלי לשאת בתוצאות. הם רצו לעשות את זה לַה', כדי לפרסם את הצדק האלוהי, שהרי שאול הפר שבועה שנעשתה בשם ה'. הם גם דרשו שהמעשה יתבצע דווקא בְּגִבְעַת שָׁאוּל, עיר המלכות. כך כל התומכים של שאול יראו את מה שקרה, יבינו את המסר ולא יעזו לפגוע בהם שוב לעולם.
כשהגבעונים הזכירו את שאול, פתאום נשמע קול מיוחד מהשמיים שהוסיף עליו את המילים בְּחִיר ה'. הקול הזה יצא כדי ללמד שעל אף הטעויות של שאול, ה' סלח לו והוא נשאר אהוב ובחיר ה'. דוד המלך מסכים לבקשה ואומר לגבעונים אֲנִי אֶתֵּן. במילים אלו דוד מבהיר להם שהוא זה שיבחר מי יימסר לידיהם ולא הם, מתוך כוונה להגן על מפיבושת ולשמור עליו. למרות שבתורה בדרך כלל לא מענישים בנים על חטאים של אבא שלהם, דוד פעל כאן מתוקף התפקיד שלו כמלך. לפעמים מנהיג צריך לעשות מעשה חריג ויוצא דופן כדי לעשות סדר, להגן על החלשים והגרים, ולתקן את העולם.