קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה מעשה כל כך טוב ומרגש, שזה עשה גם לכם חשק לעשות משהו טוב עבור אחרים? זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. וַיֻּגַּד לְדָוִד אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה מסביר שסיפרו לדוד על המעשה המיוחד של רצפה, ששמרה במסירות רבה במשך חודשים על גופות המתים כדי לעשות איתם חסד. המעשה שלה עורר את רחמיו של דוד, והוא החליט לגמול חסד של אמת גם עם שאול המלך ויהונתן בנו. הוא הלך בעצמו להביא את העצמות שלהם, ודאג שהארון של שאול יעבור בכל שבטי ישראל כדי שכל העם יוכל לחלוק לו כבוד אחרון. שאול נקבר בקבר של משפחתו הרגילה, כי המלכות עברה ממנו, בניגוד לדוד שזכה שהמלכות תישאר במשפחתו לתמיד.
אולי תשאלו, למה בכלל הגופות נשארו בחוץ כל כך הרבה חודשים, מחודש ניסן ועד חודש חשוון? הרי בדרך כלל התורה מצווה לקבור את המת מיד. הסיבה היא שזה היה שיעור חשוב לכולם. עוברי אורח שראו זאת שאלו למה בני מלכים נענשו כך, והבינו שזה קרה כי הם פגעו באנשים חלשים וגרים. זה הראה לכולם שאצל ה' יש צדק אמיתי, וגם בני מלוכה משלמים מחיר כבד אם הם פוגעים באחרים. ההבנה הזו כל כך הרשימה את האנשים, עד שמאה וחמישים אלף גרים החליטו להצטרף לעם ישראל. הגופות נשארו בחוץ עד שירד מעט גשם, כסימן מה' לכך שהבצורת הסתיימה, העונש שולם ואפשר לקבור אותם. וברגע שהם הובאו לקבורה, ירדו גשמי ברכה גדולים שהראו לכולם שה' סלח והביא שוב שפע לארץ.