תארו לעצמכם שאתם עומדים לצאת למשימה חשובה ומאתגרת, אבל אומרים לכם שאסור לכם לעשות אפילו צעד אחד עד שתשמעו צליל מסוים מאוד. זה בדיוק מה שקורה לדוד המלך. ה' אומר לו לא להתחיל את הקרב מיד, אלא להמתין לאות מיוחד משמיים. ה' אומר לדוד בשמעך, כלומר ברגע שתשמע, קול צעדה, שזהו קול של פסיעות והליכה. הקול הזה יגיע ממש מראשי העצים שנקראים הבכאים. אלו הם עצי קוצים. למה נבחרו דווקא עצים דוקרניים? כדי להעביר מסר מרגש: בדיוק כמו שהקוץ דוקר, כך ה' כביכול מרגיש את הכאב של עם ישראל ונמצא איתם יחד בצרה שלהם.
הקול הזה שדוד ישמע מצמרות העצים הוא קול של מלאכים שה' שולח כדי לעזור להם במערכה. הרעש החזק ייתן המון אומץ ללוחמים של דוד, ויגרום לאויבים לחשוב שצבא ענק מתקרב אליהם ולהיבהל. ברגע שדוד ישמע את האות, הציווי אליו הוא אָז תֶּחֱרָץ. כלומר, עכשיו זה הזמן להזדרז, לנוע ממקומך ולפעול בנחרצות.
אבל יצא לכם פעם לחשוב למה בכלל דוד היה צריך לחכות לאות הזה? הרי ה' יכול לעזור לו לנצח בקלות גם בלי המתנה. התשובה היא שזה היה מבחן של אמונה. ה' רצה לראות אם דוד יקשיב להוראות המדויקות ויחכה בסבלנות. בעבר, שאול המלך איבד את המלוכה שלו בדיוק בגלל זה, כשהוא לא המתין בסבלנות להוראה. דוד לעומתו עמד במבחן, התגבר על הרצון שלו לצאת מיד לדרך, והוכיח שהוא באמת בוטח בה' וסומך עליו.