העלאת ארון הברית לירושלים מלווה בקולות המבטאים התרוממות רוח והשגה רוחנית. השימוש בתרועה ובְקוֹל שׁוֹפָר נועד לעורר בעם רגשות עזים של שמחה וגיל [מלבי"ם].
לצד השמחה, קולות אלו מסמלים תובנה עמוקה שהתחדשה אצל דוד. דוד מבין כעת שטעה בעבר בהבנת מעלתה של התורה, המיוצגת בארון. בתחילה סבר שהתורה נמצאת במדרגה של מלאכים דוגמת חיות הקודש והאופנים, המאופיינים ברעש ובתנועה. כעת הוא מכיר בכך שהיא שייכת למדרגה העליונה ביותר של כיסא הכבוד, מקום שעליו נאמר כי ה' אינו נמצא ברעש. מתוך הבנה זו, הקולות של תרועה וקול שופר אינם מבטאים המולה, אלא מייצגים דווקא "קול דממה דקה", המלווה את ישיבת ה' על כיסא קודשו [אהבת יהונתן].