קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך מובכים, עד שרק רציתם להסתתר כדי שאף אחד לא יראה אתכם? זה בדיוק מה שהרגישו השליחים של דוד המלך. אחרי החוויה הלא נעימה שעברו בארץ בני עמון, הם התביישו מאוד לצעוד כך חזרה לארצם. לכן, אנשים אחרים וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּידוּ לְדָוִיד עַל הָאֲנָשִׁים, כלומר דיווחו למלך על המצב העצוב שבו השגרירים שלו חוזרים. בגלל שהשגרירים לא היו מסוגלים לבוא אל המלך בעצמם, דוד וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם שליחים מטעמו שיפגשו אותם בדרך. הכתוב מסביר שהמלך עשה זאת כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד, הם חשו בושה עמוקה בגלל המראה המבוזה שלהם. דוד המלך התחשב בהם, לא דרש שיגיעו אליו מיד, ונתן להם הוראה: שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד אֲשֶׁר יְצַמַּח זְקַנְכֶם. הוא הנחה אותם להמתין בעיר יריחו עד שהזקן שלהם יגדל מחדש, ורק לאחר מכן וְשַׁבְתֶּם בחזרה אל הבתים שלכם.
דברי הימים א, פרק י״ט, פסוק ה׳
וַיֵּלְכוּ֩ וַיַּגִּ֨ידוּ לְדָוִ֤יד עַל־הָֽאֲנָשִׁים֙ וַיִּשְׁלַ֣ח לִקְרָאתָ֔ם כִּֽי־הָי֥וּ הָאֲנָשִׁ֖ים נִכְלָמִ֣ים מְאֹ֑ד וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ שְׁב֣וּ בִֽירֵח֔וֹ עַ֛ד אֲשֶׁר־יְצַמַּ֥ח זְקַנְכֶ֖ם וְשַׁבְתֶּֽם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.