דמותו של בניהו, מגיבוריו הבולטים של דוד, ניצבת במוקד שדרת הפיקוד הצבאית, תוך ציון העברת המסורת הפיקודית לבנו.
התואר הַשְּׁלֹשִׁים מתייחס לשרים ולממונים בצבא [מצודת ציון]. בניהו מתואר כגִּבּוֹר הַשְּׁלֹשִׁים, כלומר הוא היה הגיבור והנכבד ביותר מבין שלושים גיבורי דוד, ואף מונה לפקד עליהם כשר הממונה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. באשר לגרסת הכתוב, מתברר כי בחלק מהדפוסים הישנים הופיעה המילה באות בי"ת ("בשלשים"), אך חקירת נוסחאות עתיקות ומדויקות מאשרת כי הגרסה הנכונה היא באות ה"א [מנחת שי].
לגבי המשך הנהגת המחלקה, המילים וּמַחֲלֻקְתּוֹ עַמִּיזָבָד בְּנוֹ מציגות שתי גישות פרשניות באשר לאופי תפקידו של הבן. יש המפרשים כי עמיזבד פעל כסייענו של בניהו, והשניים הנהיגו את המחלקה יחד במקביל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים כי עמיזבד למעשה ירש את תפקיד אביו, ומונה לאחראי על המחלקה תחתיו או לאחר תקופתו [רד"ק, רלב"ג].