מפקד העם שיזם דוד המלך נתקל בהתנגדות פנימית ומוביל לתוצאות הרסניות, תוך שהוא חושף את הפער שבין רצון המלוכה לבין הגבולות שהציב ה'. השר הצבאי יואב הֵחֵל – כלומר התחיל, וְלֹא כִלָּה – לא השלים וסיים את משימתו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסבירים כי יואב נרתע מלקיים את פקודת המלך במלואה. הוא ערך ספירה חלקית ומשוערת של בני העשרים ומעלה בלבד, ודילג במכוון על קבוצות מסוימות, בהן שבטי לוי ובנימין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהספירה נעצרה באמצע, התעורר קֶצֶף וזעם שהביא למגפה בעם. הסיבה לעונש החמור, למרות שהמפקד לא הושלם, נעוצה בעצם המחשבה והכוונה למנות את כלל ישראל. מעשה זה נתפס כחציית קו אדום ופגיעה בהבטחות שהבטיח ה' לאבות האומה, שלפיהן עם ישראל ירבה ויהיה בלתי ניתן לספירה, כעפר הארץ וככוכבי השמיים [רש"י].
בעקבות המאורעות הקשים, וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר – הנתונים לא הועלו במלואם על הכתב בסיפור דברי הימים הרשמי של המלך דוד [ביאור שטיינזלץ]. קיימות גישות שונות להבנת חוסר ההתאמה ברישום. גישה אחת גורסת כי בעקבות המגפה, הופסק לחלוטין הניסיון למנות את מי שפחות מגיל עשרים, ולכן הרישום הרשמי כלל רק את הבוגרים [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת מתמקדת בפער המספרים המופיע בין הדיווח בספר שמואל לבין הדיווח בספר דברי הימים. על פי הסבר זה, בספר שמואל נכתב רק חלק מן המספר האמיתי מתוך צער ואבלות על קורבנות המגפה. לעומת זאת, כאן בספר דברי הימים, נכתב המספר הגדול והמלא משתי סיבות: ראשית, כדי לחלוק כבוד לדוד ולהראות את העוצמה של צבאו העצום שעמד לרשותו כאיש אחד; ושנית, כדי להצדיק את הזעם האלוהי ולהראות שהקצף לא בא לחינם, שכן בפועל נספר חלק עצום מן העם לפני שהמפקד נעצר [רש"י].