ניהול המשאבים החקלאיים של הממלכה דרש פיקוח מוסדר על פועלי השדה ועיבוד הקרקעות. הביטוי לַעֲבֹדַת הָאֲדָמָה מתייחס למלאכות החקלאיות המעשיות, אך קיימים הבדלים בהיקף הגדרתן. גישה אחת ממקדת עבודה זו בפעולת החרישה של הקרקע [רש"י], בעוד גישה רחבה יותר מפרשת זאת ככוללת את המעגל החקלאי השלם של חרישה, זריעה וקציר [מצודת דוד].
על מערך זה הופקד עֶזְרִי בֶּן־כְּלוּב, שתפקידו היה לנהל את העבודות בשטח. במסגרת סמכותו הוא לא רק הורה לפועלים על ביצוע חרישת האדמה, אלא גם דאג לפן הלוגיסטי וסיפק להם את הבקר ואת כל כלי המחרישה הנדרשים למלאכתם [רש"י].