הנס בבית האלמנה נמשך לאורך שנה שלמה, ובכל הזמן הזה המזון לא נגמר, בדיוק כפי שהבטיח ה' [רלב"ג, שטיינזלץ]. המופת התרחש באופן פיזי של שינוי חומר, כאשר האוויר שהיה בתוך הכד הפך לקמח, והאוויר שבצפחת הפך לשמן, בדומה לאופן שבו הפך מטה משה לנחש [רלב"ג].
הביטוי לֹא חָסֵר מתייחס לשמן עצמו שבתוך הצפחת [מצודת דוד]. מבחינה לשונית, הפועל נכתב כאן בלשון זכר מכיוון שהוא מתייחס למילה "שמן", בניגוד לפסוק קודם שבו נאמר "לא תחסר" בלשון נקבה מכיוון שההתייחסות שם הייתה למילה "צפחת". תופעה זו, שבה הפועל מותאם פעם למילה הראשונה בצירוף הסמיכות ופעם למילה השנייה, היא מנהג שכיח בלשון המקרא, והמשמעות של שניהם זהה לחלוטין [רד"ק].