הפעולה הדרמטית של אליהו להחייאת הילד משלבת מאמץ פיזי יוצא דופן יחד עם תפילה זעקתית לה׳. כדי לחולל את הנס, הנביא אינו מסתפק בדיבור בלבד, אלא רותם את גופו ואת כוונתו המלאה.
המילה וַיִּתְמֹדֵד נגזרת משורש מִדָּה. הפרשנים מסכימים כי משמעותה היא שאליהו נשתטח על הילד, והתאים את מידות גופו למידותיו של הילד, שם את פיו על פיו, את עיניו על עיניו ואת כפיו על כפיו. פעולה זו נועדה לשרת מספר מטרות. הגישה המרכזית [מצודת דוד, רלב"ג ואברבנאל] מסבירה כי מטרת ההשתטחות הייתה להשפיע ולהעביר מכוח החיות ומרוחו של הנביא אל איברי הילד המת. מנגד, יש שמסבירים [רד"ק] כי הפעולה נועדה ליצור ריכוז מוחלט, כך שתפילתו של אליהו תהיה מכוונת כולה אל הילד שלנגדו. בנוסף, לאקט הפיזי הייתה גם מטרה טבעית, לחמם את גוף הילד בחום גופו של הנביא, שכן פעמים רבות הנסים האלוהיים פועלים תוך היעזרות באמצעים מדרך הטבע. גישה נוספת [מלבי"ם] רואה בפעולה הפיזית הכרח של הכנת הגוף, שכבר החל בתהליך כיליון, לקראת קבלת החיים מחדש.
הנביא חוזר על הפעולה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. על פי הפירוש, בכל פעם הוא ביצע את ההשתטחות וזעק את התפילה, עד שנענה בפעם השלישית [רד"ק]. כמו כן, שלוש הפעמים נועדו להכין את שלושת הכלים המרכזיים בגוף הילד, המהווים משכן לשלושת חלקי הנפש [מלבי"ם].
לאחר הכנת הגוף, אליהו פונה בתפילה לה׳, מתוך הבנה שבעוד שהאדם יכול להכין את הגוף, רק ה׳ לבדו יכול להשיב את הנשמה [מלבי"ם]. הוא מבקש: תָּשָׁב נָא נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ. משמעות המילה עַל בהקשר זה היא אל, כלומר אל תוך גופו, ושיבת הנפש מתבטאת בחזרת הנשימה והחושים [רד"ק]. הבקשה שהנפש תשוב אל קִרְבּוֹ מכוונת במיוחד אל האיברים הפנימיים, ובראשם הלב. הלב נחשב למקור החיים ולשורשם, ואליהו מתפלל שהנפש תחזור תחילה לשם, ומתוך הלב יתפשט כוח החיים אל כל שאר חלקי הגוף [רלב"ג, רד"ק ואברבנאל].