כאשר האישה עושה את דרכה כדי להביא לאליהו מים כפי שביקש קודם לכן, הוא פונה אליה שוב ומבקש שעל הדרך תביא לו גם לחם [ביאור שטיינזלץ]. המילה פַּת משמעותה חתיכה או פרוסה [מצודת ציון].
בקשתו של אליהו מנוסחת בפירוט, ובפרט המילים נָא לִי וכן בְּיָדֵךְ. ניסוח זה מתפרש כרמז הלכתי הנוגע להלכות תשלום על אירוח. אליהו מבקש מהאישה שלא תזמין אותו לאכול על שולחנה, אלא תביא את הלחם אליו כדי שיאכל לבדו. על פי ההלכה, אדם המקבל מזון מחברו שלא על שולחן המארח, ובמיוחד בשעת דוחק ורעב, מחויב לשלם על כך. בכך שאליהו מבקש לקבל את האוכל לידיו, הוא מכניס את עצמו במכוון להתחייבות לשלם לה על המזון. התחייבות זו היא שמובילה בסופו של דבר לתשלום הניסי שיעניק לה בהמשך – כד הקמח וצפחת השמן שלא יסתיימו [חומת אנך].
בקשה זו של הנביא יוצרת מתח, שכן היא מופנית לאישה הנמצאת במצוקת רעב קשה, כשלרשותה נותרו קמח ושמן בכמות המספיקה לארוחה זעירה אחת בלבד עבורה ועבור בנה, רגע לפני שימותו [אברבנאל].