תארו לעצמכם שאתם ממש רעבים, נשאר לכם רק קצת אוכל, ופתאום מישהו מבקש מכם לתת לו את הביס האחרון שלכם. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקורה כאן. בזמן שהאישה הולכת להביא לאליהו הנביא מים, הוא קורא לה שוב ומבקש שתביא לו גם פת לחם, כלומר חתיכה או פרוסה של לחם. הבקשה הזו מותחת ולא פשוטה בכלל, כי האישה והבן שלה נמצאים במצב של רעב כבד, ונשאר להם מעט מאוד קמח ושמן שמספיקים רק לעוד ארוחה אחת קטנה אחרונה.
אבל אליהו לא סתם מבקש. הוא מדייק במילים שלו ומבקש שהיא תביא את הלחם נָא לִי וכן בְּיָדֵךְ. הוא לא רוצה לשבת לאכול איתה סביב השולחן, אלא שהיא תיתן את האוכל ישר לידיים שלו כדי שיאכל לבד. יש פה כוונה מיוחדת: לפי ההלכה, מי שמקבל אוכל ולא יושב בשולחן של המארח, חייב לשלם על כך, במיוחד בזמן של רעב ומצוקה. אליהו בכוונה רוצה להיות חייב לה, כדי שיוכל לשלם לה בחזרה. התשלום הזה יהיה הנס הגדול שיקרה לה מיד אחר כך, כשכד הקמח וצפחת השמן שלה יתמלאו ולא יגמרו.