קרה לכם פעם שהייתם צריכים לבקש טובה גדולה ממישהו, אבל הרגשתם קצת מבוכה? תארו לעצמכם את אליהו הנביא מגיע לשער העיר. בדיוק באותו הרגע, ה' דואג שאלמנה ענייה תהיה שם. זו ממש לא הייתה מקריות, ה' כיוון אותה להגיע לשם בדיוק כשאליהו הגיע כדי שהיא תעזור לו.
האישה הייתה מקוששת עצים. המילה הזו מתארת פעולה של איסוף דברים דקים מאוד, כמו קש או ענפים קטנים. אליהו הבין מיד שזו האישה שה' בחר עבורו. אבל בגלל שהיה אז רעב כבד ומחסור, אליהו התבייש לבקש ממנה לחם מיד על ההתחלה. לכן הוא החליט לבקש קודם כל משהו קטן ופשוט, וביקש ממנה רק מעט מים לשתות, מתוך כוונה לבקש את הלחם רק אחר כך.
המפגש הזה מלמד אותנו סוד מקסים על מצוות צדקה. ה' לא דיבר עם האישה ישירות ואמר לה מה לעשות, אלא פשוט הכין את הלב שלה ונטע בה רצון טוב לעזור. לפעמים אנחנו חושבים שמי שנותן את האוכל הוא זה שעוזר לעני, אבל האמת הרוחנית היא הפוכה לגמרי. העני הוא זה שמביא את הברכה למי שנותן לו! ה' מעניק ברכה גדולה לאדם אפילו לפני שהוא נתן את הצדקה בפועל, וכל זה רק בזכות הרצון הטוב והנקי שלו לעזור לאחרים.