מלכים א, פרק ז׳, פסוק י״ט

בראש עמודי המקדש ניצב פיתוח אומנותי של מַעֲשֵׂה שׁוּשַׁן, עיטור בצורת צמח השושן המאופיין בששת עלי הכותרת שלו. המילה בָּאוּלָם מציינת כי העיטור פנה כלפי מעלה אל עבר תקרת האולם, או שהיא מלמדת כי פיתוחי הנחושת חוברו לעמודים רק לאחר שאלו כבר הוצבו בתוך המבנה. המידה של אַרְבַּע אַמּוֹת מתייחסת לרוב לשטח שכיסה עיטור השושן על גבי הכותרות או לגובה שבו בלט כלפי מעלה. מנגד, יש המפרשים כי מידה זו מתארת ציור של שושן על קיר האולם סמוך לראשי העמודים, או שהיא מציינת את החלל הריק שנותר בין קצה העמודים המעוטרים לבין תקרת האולם.