במקדש הוצב אֶת הַיָּם, כלי קיבול ענק שניצב על רגלי בקרים חלולות שדרכן נבעו מי מעיין, כדי שישמש כמקווה כשר לטהרת הכהנים. הכלי היה מוּצָק, כלומר יצוק בשלמותו ממתכת מותכת, וצורתו הייתה מעגל מושלם שקוטרו מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עמד על עֶשֶׂר בָּאַמָּה ועומקו, המכונה קוֹמָתוֹ, חמש אמות. היקף הכלי נמדד בחוט מדידה, המכונה וְקָו, ואורכו היה שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה. הפער ההנדסי בין מידות הקוטר וההיקף נובע מכך שהכתוב מעגל את המספרים ללשון קירוב, או לחלופין מתייחס להיקף הפנימי של הכלי ללא עובי הדפנות, מה שיוצר יחס מתמטי מדויק יותר.
מלכים א, פרק ז׳, פסוק כ״ג
וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּ֠ה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד־שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל ׀ סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ (וקוה) [וְקָו֙] שְׁלֹשִׁ֣ים בָּאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.