מלאכת יציקתו של "הים" - כיור הנחושת העצום שעמד בבית המקדש - דרשה מומחיות טכנולוגית נדירה כדי ליצור כלי כה אדיר ממקשה אחת [ביאור שטיינזלץ]. על פי הכתוב, וְעָבְיוֹ של הכלי, כלומר שוליו ודפנותיו, היו בעובי של טפח [רש"י, מצודת דוד]. עם זאת, וּשְׂפָתוֹ העליונה הלכה ונעשתה צרה, דקה ומרודדת [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. שפה זו עוצבה כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת־כּוֹס, בדומה לכוס שתייה המעוטרת בריקוע של פֶּרַח שׁוֹשָׁן [רוב הפרשנים].
באשר לתכולת הים, הכתוב מציין כי יָכִיל - כלומר יחזיק בתוכו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ] - כמות של אַלְפַּיִם בַּת. הבַּת היא מידת נפח לנוזלים השווה לשלוש סְאִים, או כ-22 עד 24 ליטרים [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. חישוב נפח זה מעלה כי הים הכיל ששת אלפים סְאִים, כמות עצומה השווה למאה וחמישים מקוואות טהרה [רש"י, מצודת דוד]. מטרתו של ים הנחושת הייתה לשמש לרחצת הכוהנים ולהיטהרותם. כדי לפתור את הבעיה ההלכתית של טבילה בתוך כלי תלוש, נמשכה אל הים אמת מים חיה ממעיין עיטם, והמים זרמו דרכו ברצף [רד"ק].
הפרשנים מתמודדים עם סתירה בולטת בין פסוק זה, המציין תכולה של אלפיים בת, לבין הפסוק המקביל בספר דברי הימים המתאר תכולה של שלושת אלפים בת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנשענת על דברי חז"ל, מחלקת בין מדידת נוזלים למדידת מוצקים: המספר אלפיים מתייחס למידה של נוזל הממלא את הכלי עד שפתו, ואילו המספר שלושת אלפים מתייחס למידת יבש. בחומרים יבשים נוצר "גודש" - ערימה הנערמת מעל שפת הכלי - שמוסיפה לנפח הכולל עוד שליש מהכמות [רש"י, רד"ק, רלב"ג, אברבנאל, מצודת דוד].
מנגד, גישה היסטורית שונה מסבירה כי המונח "בת" מתייחס תמיד לנוזלים, וההבדל במספרים נובע משינוי בתקני המדידה לאורך הדורות. בתקופת עזרא הסופר, שכתב את ספר דברי הימים, הוקטנה מידת ה"בת" ההיסטורית בשליש. לכן, עזרא חישב את נפח הים על פי יחידות המידה הקטנות יותר שהיו נהוגות בזמנו, מה שהוביל לתוצאה מספרית גדולה יותר של שלושת אלפים [מלבי"ם].