מלאכת בניית המכונות, בסיסי הנחושת שנשאו את הכיורות במקדש, הייתה מורכבת ועשירה בפרטים אדריכליים. הכתוב מפרט את יסודות השלד שהרכיבו את המכונה והחזיקו את מאגר המים הכבד שמעליה. מבחינה צורנית, המילה מִסְגְּרֹת מופיעה בפסוק פעמיים כשהיא כתובה ללא האות וי"ו, כפי שנשמר במסורת ובספרים המדויקים [מנחת שי].
הפרשנים מסכימים כי המילה מִסְגְּרֹת מתארת טבלאות, לוחות או מחיצות המקיפות וסוגרות על המבנה [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ], בעוד שהַשְׁלַבִּים הם מעין מוטות, יתדות או קנים היוצרים את שלד המכונה, בדומה לשלבים של סולם [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
באשר לאופן שבו חוברו החלקים הללו יחד, קיימות מספר גישות בקרב המפרשים. גישה אחת מחלקת את המכונה לחלק פנימי וחיצוני: מִסְגְּרֹת לָהֶם הן המסגרות הפנימיות שנועדו להחזיק ולהסגיר בתוכן את הכיור עצמו [רד"ק, מלבי"ם], בעוד שוּמִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים מרכיבות את המעטפת החיצונית, שבה לוחות עבים שולבו בין קנים ארוגים כעין סורג [מלבי"ם].
גישה אחרת מתארת מבנה העולה מהקרקע כלפי מעלה: מִסְגְּרֹת לָהֶם מתייחס למחיצה נמוכה או למסגרת שחיברה בין ארבעת האופנים בתחתית המכונה [רש"י, מצודת דוד]. מעל בסיס זה עמדו השְׁלַבִּים, מקלות נחושת זקופים. בין המקלות הללו נקבעו לוחות נוספים, הם המִסְגְּרֹת בֵּין הַשְׁלַבִּים, שחיברו את המוטות זה לזה ושימשו רקע שעליו בלטו תבליטי צורות של אריות, בקר וכרובים [רש"י, רלב"ג]. יש מי שמוסיף כי המוטות הזקופים הללו התעקמו בחלקם העליון זה מול זה, ויצרו מעין כיפה וגג למכונה [מצודת דוד].
מנגד, קיימת דעה ולפיה השְׁלַבִּים לא היו מוטות זקופים, אלא מעין מדרגות הבולטות החוצה מתוך הלוחות במקביל לקרקע, ומתוכן יצאו המסגרות שנועדו לשמש כתושבת יציבה לכיור [רלב"ג].