מערכת המשפט המלכותית של שלמה המלך מוקמה בתחילת מתחם הארמון, וזאת כדי לאפשר לאזרחים הבאים להישפט גישה ישירה למקום מבלי שיצטרכו לעבור בתוך האזורים הפרטיים של בית המלך [אברבנאל].
בביאור המבנה עצמו, הכתוב במילים וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה, מציגים הפרשנים שתי גישות עיקריות. גישה אחת גורסת כי מדובר באולם אחד בלבד, אשר נקרא על שם כסא המשפט שניצב בתוכו ושעליו ישב המלך לדון את העם [רלב"ג, רד"ק, שטיינזלץ ואברבנאל]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מבינים כי הפסוק מתאר מתחם המורכב משני אולמות שונים: האחד הוא וְאוּלָם הַכִּסֵּא, החדר הפנימי שבו ישב המלך עצמו ושפט בעניינים החשובים, ואילו השני הוא אֻלָם הַמִּשְׁפָּט, ששימש כמעין מבואה, חדר שער או אולם חיצוני שבו ישבו חברי הסנהדרין, ושם עמדו והמתינו בעלי הדין עד שנקראו להיכנס אל המלך [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק ואברבנאל].
חלוקו השני של הפסוק מתאר את עיצוב הפנים של המקום במילים וְסָפוּן בָּאֶרֶז מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה וְסָפוּן היא שהרצפה הייתה מחופה ומכוסה בנסרים של עץ ארז. הביטוי מֵהַקַּרְקַע עַד הַקַּרְקָע בא ללמד על היקף החיפוי, כלומר מיסוד הכותל האחד ועד ליסוד הכותל הנגדי, כך שכל שטח הרצפה, מקצה לקצה, היה מצופה בעצי ארז יוקרתיים.