מלאכת בנייתן של עשר מכונות הנחושת במקדש שלמה נחשבת למורכבת במיוחד להבנה ולציור, והן היוו את התשתית הפיזית למערכת הרחצה בקודש [אברבנאל]. הפרשנים מסכימים כי הַמְּכֹנוֹת הן למעשה הבסיסים ומקומות המושב של הכיורים [מצודת ציון, רד"ק]. עשייתן נבעה מן הציווי המקורי שניתן למשה להכין כיור יחד עם כנו, ומאחר ששלמה המלך יצר עשרה כיורים, הוא הכין עבורם עשר מכונות תואמות מנחושת [מלבי"ם].
תפקידן של המכונות היה לשאת את הכיורים שבאמצעותם הובלו המים [ביאור שטיינזלץ]. מי הכיורים עצמם נועדו לצרכי טהרה וניקיון בעבודת המקדש, בין אם לקידוש ידיהם ורגליהם של הכהנים, ובין אם להדחת חלקי קורבן העולה [רלב"ג, אברבנאל].
באשר למידות המצוינות בפסוק, אַרְבַּע בָּאַמָּה אֹרֶךְ הַמְּכוֹנָה הָאֶחָת וְאַרְבַּע בָּאַמָּה רָחְבָּהּ, יש המבארים כי מידות אלו אינן מתייחסות למעטפת החיצונית, אלא לחללה הפנימי של המכונה [רלב"ג, אברבנאל].
ביחס לגובה המכונה, וְשָׁלֹשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתָהּ, קיימות גישות שונות באשר לאופן חישוב המידה. גישה אחת גורסת כי מידה זו מתייחסת לגוף המכונה בלבד ואינה כוללת את גובה האופנים (הגלגלים) שעליהם היא עמדה. לפי תפיסה זו, המכונה נבנתה כך שאמה מתוך גובהה הייתה מרובעת, וחצי אמה הייתה עגולה [רש"י]. מנגד, יש המפרשים כי בתוך כל מכונה היה תחוב בסיס נוסף שעליו ישב הכיור בפועל, וגובה שלוש האמות כולל את המכונה החיצונית יחד עם אותו בסיס פנימי [מצודת דוד].