השלמת בניין המקדש מגיעה לשיאה עם תיאור כלי הקודש והמרכיבים האדריכליים הממוקמים בתוך החדרים הפנימיים. חומרי הגלם מעידים על רמת הקדושה של המקומות השונים, כאשר הכלל המנחה הוא שכל הכלים והמרכיבים שהיו בתוך הדביר וההיכל היו עשויים מזהב או מצופים בו, בניגוד לכלים שבאולם ובחצר שהיו עשויים מנחושת [אברבנאל]. הזהב המשמש לכלים אלו מתואר כזָהָב סָגוּר, שהוא זהב נקי ומזוקק שעבר תהליך טיהור בתוך כור סגור באש כדי להוציא ממנו כל פסולת [אברבנאל].
הפרשנים מציעים ביאורים שונים לתפקידם של כלי הקודש המוזכרים. לגבי הַסִּפּוֹת, קיימת מחלוקת: הגישה המרכזית רואה בהן כדים או קנקנים שנועדו לנסוך בהם יין [מצודת ציון, רד"ק, רלב"ג, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר בכלי נגינה [רש"י, ביאור שטיינזלץ], בדומה לכלים הבאים בתור, הַמְזַמְּרוֹת, שהפרשנים מסכימים כי הם כלי זמר העשויים מזהב.
הכלים הבאים משמשים לעבודת הקורבנות והקטורת. הַמִּזְרָקוֹת הם כלים שנועדו לקבל את דם הקורבנות. מזרקות הזהב הללו שימשו ספציפית לקבלת דם קורבנות פנימיים שהובאו אל תוך הקודש פנימה, להבדיל ממזרקות הנחושת ששימשו למזבח החיצון [רלב"ג, אברבנאל]. הַכַּפּוֹת הן בזיכים קטנים שנועדו להכיל את קומץ הלבונה המיועד להקטרה [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג, אברבנאל]. הַמַּחְתּוֹת שימשו ככלים לאיסוף אפר ולנשיאת גחלים לוחשות מהמזבח החיצון אל מזבח הזהב הפנימי לצורך הקטרת הקטורת [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג, אברבנאל].
בחלקו השני, עובר הפירוט אל מרכיבי הדלתות, ומזכיר את הַפֹּתוֹת. רוב הפרשנים מסבירים כי אלו הם השקעים והציריות שבהם הציבו את צירי הדלתות כדי שיוכלו להסתובב [מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בעוד שדלתות המקדש עצמן היו עשויות עץ ומצופות זהב, הצירים הללו היו יצוקים מזהב טהור [רד"ק]. לעומת גישה אדריכלית זו, ישנה דעה המפרשת את הפותות כמפתחות שנועדו לפתוח את מנעולי הדלתות [רש"י].
מיקומם של מרכיבי זהב אלו מצוין באופן כפול לשם הבהרה. הביטוי לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי מוסבר מיד לאחר מכן כלְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, והביטוי לְדַלְתֵי הַבַּיִת מובהר כלַהֵיכָל [מצודת דוד]. המילה לַהֵיכָל נכתבת ללא אות ו' החיבור בתחילתה, דבר המדגיש כי אין מדובר במקום נוסף, אלא בפירוש המילה "הבית" שהוזכרה ממש לפניה [רד"ק, מנחת שי].