עיטורי הכותרות שעל עמודי הנחושת התאפיינו במלאכת מחשבת מורכבת ועדינה, ששילבה מעשה רשת ושרשראות קלועות. חלקה העליון של כל כותרת היה מכוסה בשבכה, ואילו תחתיה השתלשלו שרשראות שעליהן נתלו עיטורים נוספים.
הביטוי שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה מתאר מלאכה דקה ויפה של רשת נקובה שחוטיה קלועים זה בזה [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. צורתה של רשת זו דמתה לכיפה העוטפת ומכסה את הכותרת [רש"י, מלבי"ם]. באשר למראה הרשת, יש המפרשים כי היא עוצבה בצורה של ענפים הקלועים זה בזה [מצודת ציון, מצודת דוד], ויש המדייקים כי היו אלו צורות של ענפי עץ דקל [רש"י].
לצד הרשת נעשו גם גְּדִלִים מַעֲשֵׂה שַׁרְשְׁרוֹת, שהם חוטים קלועים ושזורים שעוצבו כשלשלאות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, רלב"ג, אברבנאל]. שרשראות אלו היו ממוקמות מתחת לשבכה, כאשר תחילתן מחוברת לרשת וסופן משתלשל כלפי מטה. בקצה השרשראות נתלו שני טורים של רימונים, אשר נועדו לכסות את חלקה התחתון של הכותרת [מלבי"ם, אברבנאל].
בסיום דבריו מציין הכתוב שִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת, ונחלקו הפרשנים למה מכוון מספר זה. גישה אחת גורסת כי המספר מתייחס לשרשראות, כך שכל כותרת הוקפה בשבע שרשראות שירדו מן השבכה [רלב"ג, אברבנאל, מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אחרת מסבירה כי המספר מתייחס לעיטורי הענפים, כך שסביב כל שבכה הקיפו שבע צורות של ענפי דקל [רש"י, מצודת דוד].