לאחר השלמת המבנה המרכזי של המקדש, עלה הצורך באומן מומחה שייצר את כלי הנחושת והעיטורים המורכבים, ולשם כך פנה שלמה לגייס איש מקצוע ייעודי. הפעולה המוזכרת במילה וַיִּשְׁלַח התרחשה למעשה בסיומן של שבע שנות הבנייה, כאשר מבנה בית המקדש עצמו כבר היה גמור [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי אֶת חִירָם המוזכר כאן אינו חירם מלך צור שעמד בקשר עם שלמה קודם לכן, אלא אומן וחרש חכם שנשא שם זהה והתגורר באותה עיר. הסיבה לבחירתו של אומן זה נבעה מבקיאותו העמוקה והייחודית במלאכת הנחושת, מומחיות שאותה רכש וירש מאביו, שהיה אף הוא חרש נחושת במקצועו [רלב"ג].