פסוק זה ממשיך את תיאור קריית המלוכה של שלמה, ועובר מתיאור המבנים הציבוריים אל מגוריו הפרטיים של המלך ואל המעון המיוחד שנבנה עבור בת פרעה.
המילים וּבֵיתוֹ אֲשֶׁר יֵשֶׁב שָׁם מתייחסות למקום מושבו הקבוע והפרטי של המלך, דירה גמורה שנועדה לאכילה, לשתייה ולשינה [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בית זה הוא למעשה אותו הבית המרכזי שהוזכר כבר בתחילת הפרק [רד"ק, מלבי"ם].
מגורים אלו נבנו במיקום פנימי ומוצנע יותר, בתוך חָצֵר הָאַחֶרֶת הנמצאת מִבֵּית לָאוּלָם. באשר לזיהוי האולם שבית המלך ממוקם לפנימיו, הדעות חלוקות: יש המפרשים כי הכוונה היא פנימה מאולם בית יער הלבנון [רש"י], ויש הסבורים כי הבית והחצר היו פנימיים לאולם המשפט, על דרך הכניסה מן החוץ אל בתי המלוכה [מצודת דוד]. מתוך תיאור זה עולה מבנה מדורג ומורכב של חצרות ואולמות, המובילים מן החוץ פנימה עד לבית המלך [מלבי"ם].
עיצובו של הבית מוגדר במילים כַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הָיָה. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא שהבית והחצר נבנו באותה תבנית אדריכלית של שאר הארמון, ובפרט כמעשה אולם המשפט, שכל קרקעיתו הייתה ספונה בעצי ארז.
בסוף הפסוק נאמר וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה. לאחר סיום בניית המבנים המרכזיים, החליט שלמה להקים בית מיוחד ונפרד עבור בת פרעה בתוך מתחם הארמון [רש"י, מלבי"ם]. אף שלא הייתה אשתו הראשונה, לנישואים אלו הייתה משמעות פוליטית רבה, ולכן הוקדש לה בניין מרווח ומפואר במיוחד [ביאור שטיינזלץ]. גם בית זה נבנה כָּאוּלָם הַזֶּה, כלומר באותה רמת גימור ובתבנית העיצוב של אולם המשפט, כולל חיפויי הארזים המפוארים [רלב"ג, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם].