מלאכת האופנים של מכונות הנחושת במקדש שילבה בין פונקציונליות הנדסית מורכבת לבין סמליות עמוקה. צורתם ותבניתם עוצבו כְּמַעֲשֵׂה אוֹפַן הַמֶּרְכָּבָה, ביטוי שזכה לשני אפיקי פרשנות עיקריים. הגישה הפשטנית מסבירה כי האופנים עוצבו במתכונת של גלגלי מרכבות מלכותיות רגילות, הנגררות על ידי בהמות [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה עמוקה יותר קושרת זאת למרכבה האלוהית; שלמה המלך עשה שימוש בחכמתו כדי לעצב את האופנים בדמות "מעשה מרכבה" שיחזקאל הנביא ראה לימים בחזונו, במבנה מורכב של אופן בתוך אופן השלובים זה בזה שתי וערב [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
מבנה האופן עצמו מורכב מארבעה חלקים מרכזיים. יְדוֹתָם הם הצירים הקבועים במרכז, אשר עליהם מתגלגל האופן [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. לגבי החלקים הבאים, קיימת מחלוקת בין הפרשנים על מיקומם המדויק בגלגל:
לפי גישה אחת, וְגַבֵּיהֶם מתארים את טבור הגלגל והטבעת הפנימית המרכזית שבה נמצא הנקב לציר. אזור זה נקרא "גב" מכיוון שכאשר הגלגל שוכב על הארץ, זהו החלק הגבוה ביותר. לעומת זאת, וְחִשֻּׁקֵיהֶם הם העיגולים החיצוניים הגדולים החוגרים את הגלגל מבחוץ ומהדקים אותו כחגורה [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם].
מנגד, פרשנים אחרים הופכים את היוצרות: לשיטתם וְגַבֵּיהֶם הם דווקא העיגולים החיצוניים הגדולים של הגלגל, ואילו וְחִשֻּׁקֵיהֶם הם העיגולים הקטנים הפנימיים הקשורים ומהודקים סביב הצירים [רלב"ג, אברבנאל]. ביאור נוסף מציע כי ה"גבים" הם המסגרות שעליהן יושב ה"חישוק", שהוא העיגול החיצוני [ביאור שטיינזלץ].
על אף המחלוקת לגבי מיקום הטבעות, רוב הפרשנים מסכימים כי וְחִשֻּׁרֵיהֶם הם החישורים והזרועות, מעין עמודים ומוטות הקושרים ומחברים בין הטבעת הפנימית לטבעת החיצונית של הגלגל.
הפלא ההנדסי של יצירת אופנים אלו טמון בסיומו של התיאור: הַכֹּל מוּצָק. למרות ריבוי החלקים, הפירוט המורכב וההבדלים בין הרכיבים השונים, הגלגל כולו לא חובר יחד ממספר חלקי מתכת נפרדים במלאכת הרכבה או בהקשת פטיש, אלא נוצק כולו כמקשה אחת, ביציקה אחת משותפת של נחושת מותכת [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].