מלאכת יציקת עמודי המקדש מגיעה לשלב העיצוב המעשי, שבו מורכבים חלקי הפאר המעטרים את ראשי העמודים. שלב זה כולל שילוב מדויק בין הכותרות, רשתות הנחושת ועיטורי הרימונים, היוצרים יחד מבנה אדריכלי מורכב.
הקביעה וַיַּעַשׂ אֶת־הָעַמּוּדִים מציינת את המעבר משלב התכנון והכנת התבניות בקרקע אל היציקה בפועל של הנחושת המותכת (מלבי"ם, מצודת דוד), או את עצם השלמתם (שטיינזלץ). עיקר העיטור התרכז בראש העמוד, שם הוצבו הכותרות. הפרשנים מסבירים כי מבנה הכותרת היה מורכב משני חלקים דמויי אגנים הכפויים זה על זה: החלק התחתון היה קעור ופנה כלפי מעלה (ומכונה 'גולה'), ואילו החלק העליון פנה כלפי מטה והיה עשוי כמעשה רשת, והוא הנקרא שְׂבָכָה. תפקידה של השבכה היה לְכַסּוֹת אֶת־הַכֹּתָרֹת, כלומר לכסות את חלקה התחתון של הכותרת (רש"י, מצודת דוד). הביטוי עַל־הַשְּׂבָכָה הָאֶחָת בא ללמד כי כל שבכה כיסתה את הכותרת שלה, ולא ששבכה אחת כיסתה את שתי הכותרות יחד (רד"ק).
על גבי השבכה שולבו וּשְׁנֵי טוּרִים של רימוני נחושת (מצודת דוד, שטיינזלץ). רימונים אלו לא נקבעו ישירות על הכותרת, אלא היו מושחלים על גבי שרשראות שהקיפו אותה (רש"י). השרשראות חוברו לחלקם העליון של הרימונים, כך שגוף הרימון היה תלוי כלפי מטה (מלבי"ם). מנגד, גישה שונה לחלוטין מציג הרלב"ג, הסבור כי המילים אינן מתייחסות לרימונים אלא לעמודים קטנים שהיו קבועים בתוך השבכה עצמה וסודרו בשני טורים.
הביטוי אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הָרִמֹּנִים עורר דיון רחב, שכן מבחינה הגיונית הכותרות עמדו על ראשי העמודים, ואילו הרימונים היו תלויים על הכותרות. קושי זה הוביל לכך שבחלק מכתבי היד נכתב בטעות "אשר על ראש העמודים", אך המסורת המדויקת של הטקסט קובעת כי הנוסח הנכון והיחיד הוא "הרמונים" (רד"ק, מנחת שי). כדי ליישב את המבנה, רש"י מסביר כי זהו משפט שסדר מילותיו התהפך, ויש לקרוא זאת כאילו נכתב שהכותרות נועדו לכסות את הרימונים. הרד"ק מציע פתרון אדריכלי, לפיו ייתכן שהיו כותרות קטנות נוספות שהונחו ממש על גבי הרימונים. לעומתם, המלבי"ם מסביר כי המילה "ראש" אינה מתייחסת למיקום הכותרת, אלא מציינת שהשרשראות המקיפות את הכותרת היו מחוברות ל"ראש" של כל רימון ורימון כשהם תלויים מטה.