לאחר השלמת בניית המכונות, מתוארת יצירת עשרת כיורי הנחושת והצבתם. ייעודם המרכזי של כיורים אלו היה להדחת חלקי הקרבנות, כפי שעולה מספר דברי הימים [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ], כאשר המים להדחה זו הובאו אליהם מתוך "הים" שעשה שלמה [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש הסבורים כי הכיורים שימשו גם לקידוש ידיהם ורגליהם של הכהנים, בדומה לתפקיד הכיור במשכן [רלב"ג].
הכתוב מציין כי כִּיּוֹר אֶחָד עַל־הַמְּכוֹנָה הָאַחַת, כלומר כל כיור הוצב על גבי מכונה אחת מתוך עשר המכונות, וליתר דיוק על גבי הכן שעמד על המכונה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
קיבולת כל כיור עמדה על אַרְבָּעִים בַּת יָכִיל, מידה השווה למאה ועשרים סאה [מלבי"ם, רלב"ג, אברבנאל], שהיא כמות מים המספיקה לשלוש מקוואות [מלבי"ם]. מבחינת הנפח הפנימי, מדובר בחלל של תשע אמות מעוקבות [רלב"ג, אברבנאל].
באשר למידות הכיור, הכתוב מציין אַרְבַּע בָּאַמָּה הַכִּיּוֹר הָאֶחָד, וקיימת מחלוקת בין המפרשים למה מתייחסת מידה זו. גישה אחת מפרשת כי ארבע אמות הן רוחבו או קוטרו של הכיור, אשר היה עגול בשפתו העליונה, ואילו גובהו לא נקבע מראש אלא הותאם כדי שיוכל להכיל את הקיבולת הנדרשת [רלב"ג, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה שניה גורסת כי ארבע אמות מציינות דווקא את גובהו של הכיור [מצודת דוד, מלבי"ם], כאשר אורכו ורוחבו היו אמה ושלושה רבעים [מלבי"ם].