מבנה אדריכלי אחיד אפיין את קריית המלוכה של שלמה המלך ואת חצרות בית המקדש, כאשר חומרי הבנייה וסגנון העיצוב שזורים זה בזה באופן זהה.
וְחָצֵר הַגְּדוֹלָה סָבִיב מתייחסת לחומה הגדולה שהקיפה את כלל הבניינים השונים והארמונות שבנה המלך שלמה [מלבי"ם, מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל]. חומת החצר נבנתה בשיטה של שְׁלֹשָׁה טוּרִים גָּזִית, כלומר שלושה נדבכים ושורות של אבנים מסותתות המונחות זו על גב זו, כאשר מעליהן מונחת שורה רביעית של קורות עצי ארז חתוכות ומיושרות, היא וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים. תבנית בנייה זו של אבן ועץ חזרה על עצמה לכל אורך גובהם של הכתלים [רש"י, מצודת דוד]. המילה כְּרֻתֹת נכתבת כאן חסר וי"ו, בניגוד למקומות אחרים שבהם מופיעה הצורה המלאה [מנחת שי].
הכתוב ממשיך ומשווה את שיטת הבנייה הזו לחֲצַר בֵּית ה' הַפְּנִימִית וּלְאֻלָם הַבָּיִת. הפרשנים מסכימים כי אותה תבנית בנייה בדיוק, של שלושה טורי אבן וטור אחד של עץ, שימשה גם בבניית החצר הפנימית של המקדש, שהקיפה את ההיכל ואת קודש הקודשים, וכן בבניית האולם שעמד לפני ההיכל. עובדה זו מלמדת כי על אף ההבדלים המסוימים בפרטים, המבנה האדריכלי הכללי של חצר המקדש הפנימית, אולם הבית וחצר ארמון המלך היה זהה לחלוטין [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בדומה למבנה המקדש, גם ביתו של שלמה היה בנוי מחלל פרטי פנימי, שמחוצה לו שכן היכל המשפט, ואחריו אולם הכניסה שנועד לאורחים [ביאור שטיינזלץ].
על פי מסורת חז"ל, האבנים הגדולות שנבנו במקדש שימשו כאצטבאות ומדרגות בולטות שמהן ניתן היה לעלות אל אבנים גדולות ורחבות יותר. על אצטבאות אלו היו זקני הכהנים ישנים, משום שהיה אסור להכניס מיטות לתוך המקדש, בעוד שפרחי הכהונה הצעירים היו ישנים על הארץ על גבי בגדיהם [אברבנאל].
תיאור בית המלך ובית בת פרעה בפסוקים אלו קצר ותמציתי, משום שעיקר פארו של הבניין התבטא באיכות האבנים ועצי הארז בלבד. זאת בניגוד ל"בית יער הלבנון" שתואר בהרחבה רבה קודם לכן, שכן ריבוי העמודים, החלונות וגודלו העצום של אותו מבנה נועדו להדגיש את גדולתו ושלמותו של שלמה המלך כבונה וכאדריכל [אברבנאל].