עיצוב מכונות הנחושת במקדש שלמה הצטיין בעושר אמנותי ומבני מורכב, ששילב עיטורים מרהיבים עם פונקציונליות מדויקת. על גבי הַמִּסְגְּרוֹת אֲשֶׁר בֵּין הַשְׁלַבִּים, שהן המסגרות החיצוניות הגלויות לעין [מלבי"ם], שובצו עיטורים של אֲרָיוֹת בָּקָר וּכְרוּבִים, כאשר הכרובים מתוארים כדמויות אדם בעלות כנפיים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הרלב"ג מדייק כי לאריות ולבקר היה מושב מיוחד על המסגרות, בעוד הכרובים הונחו ישירות על שפתן.
לגבי המילים וְעַל הַשְׁלַבִּים כֵּן מִמָּעַל, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה כֵּן משמעותה בסיס. בסיס זה נקבע בחלק העליון של השלבים ונועד להחזיק את הכיור הגדול [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין שימש כבסיס קטן יותר להנחת קיתון מים [רד"ק]. מנגד, המלבי"ם חולק ומפרש כי המילה מציינת שהצורות המעוטרות היו קבועות גם על קני השלבים עצמם.
מתחת לעיטורי האריות והבקר שולבו לֹיוֹת מַעֲשֵׂה מוֹרָד. המילה לֹיוֹת מוסברת על ידי רוב הפרשנים כלשון חיבור, מלשון "ילוה". לפי קו מחשבה זה, מדובר בטסי מתכת, לוחות או בדי נחושת קטנים שחוברו זה לזה ועליהם נקבעו הצורות [מלבי"ם, מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק]. גישה שונה מציג רש"י, המפרש כי מדובר בצורות של זכר ונקבה המחוברים יחד, בעוד בביאור שטיינזלץ מובא כי אלו תכשיטים או צמדי צורות.
הביטוי מַעֲשֵׂה מוֹרָד מתאר את שיטת היצירה של העיטורים. הפרשנים מסכימים כי מדובר בעבודת רדידה וריקוע פח באמצעות הקשת פטיש, ולא ביציקת מתכת לתבנית. העיטורים היו בצורת טס דק ושטוח, ללא בליטה ניכרת או שקיעה חקוקה [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק, מלבי"ם]. בנוסף לכך, מובאת דעתו של תרגום יונתן המסביר זאת כעבודת ריתוך והדבקה של המתכת [רש"י, רד"ק], וכן פירוש נוסף המבאר את המילה כתיאור של אלמנטים התלויים ויורדים כלפי מטה [ביאור שטיינזלץ].