עיצובן המדויק של כותרות העמודים במקדש שלמה, צורתן ועיטוריהן, עומדים במוקד תיאור אדריכלי זה.
המילים וְכֹתָרֹת עַל שְׁנֵי הָעַמּוּדִים גַּם מִמַּעַל באות להדגיש כי הכותרות לא היו חלולות או עשויות כטבעת המקיפה את שפת העמוד בלבד, אלא יצרו מעין כיפה או כובע שלם שכיסה את כל החלל העליון של העמוד [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
מיקומו של כיסוי זה מתואר במילים מִלְּעֻמַּת הַבֶּטֶן. הפרשנים נחלקו בהבנת מונח זה: גישה אחת מסבירה כי "הבטן" מתייחסת לעובי העמוד ולחללו הפנימי, שכוסה כולו על ידי הכותרת [אברבנאל, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה ב"בטן" את נקודת האמצע והחיבור של הכותרת עצמה [רש"י, רד"ק], כאשר יש המדייקים כי הכותרת הייתה מחולקת לחלק עליון ותחתון, וה"בטן" היא קו התפר שביניהם, מעט מתחת לאמצע הגובה [מלבי"ם, רלב"ג].
באותו אזור אמצעי מוקמה גם רשת העיטורים, כפי שנאמר אֲשֶׁר לְעֵבֶר הַשְּׂבָכָה (המילה נכתבת בפסוק "שבכה" אך נקראת עם ה"א הידיעה [מנחת שי]).
עיטור מרכזי נוסף היה וְהָרִמּוֹנִים מָאתַיִם טֻרִים סָבִיב. המילה טֻרִים נכתבת כאן באופן ייחודי בתנ"ך ללא האות וי"ו [מנחת שי]. הפרשנים מסכימים כי הכוונה אינה למאתיים טורים, אלא למאתיים רימונים שהיו מושחלים על שרשראות ומסודרים בשני טורים המקיפים את הכותרת, מאה רימונים בכל טור [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. סידור הרימונים בכל טור היה גיאומטרי ומדויק: עשרים וארבעה רימונים פנו לכל אחד מארבעת כיווני האוויר (תשעים ושישה בסך הכל), וארבעה רימונים נוספים שובצו בזוויות שבין הכיוונים [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
סיומו של הפסוק, עַל הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית, מציין על פי רוב הפרשנים כי זהו מקרא קצר שבא לומר שאותו עיצוב בדיוק שהיה על כותרת העמוד הראשון, חזר על עצמו גם בעמוד השני [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ישנה גישה חלופית הגורסת כי על כל עמוד היו מורכבות שתי כותרות (או כותרת המחולקת לשני חלקים שונים), והפסוק מדגיש שהרימונים עיטרו ספציפית את הכותרת התחתונה, בעוד העליונה כוסתה בשבכה [רלב"ג, מלבי"ם]. האברבנאל דוחה בתוקף פרשנות זו, וטוען כי פשט הכתובים מעיד בבירור שהייתה רק כותרת אחת לכל עמוד.