בראש שני עמודי הנחושת שניצבו במקדש שלמה, הונחו עיטורים מפוארים. המילה כֹתָרֹת מפורשת כעטרות או כתרים [רד"ק, רש"י]. הביטוי מֻצַק נְחֹשֶׁת מלמד שהכותרות נעשו ממלאכת יציקה של נחושת מותכת, בדומה לאופן שבו נוצקו העמודים עצמם [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
באשר למבנה הכותרות, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שנעשו שתי כותרות בסך הכל, כותרת אחת לכל עמוד [מלבי"ם, אברבנאל]. עם זאת, הרלב"ג מציע תיאור מורכב יותר, לפיו כל כותרת נראתה כמעין שני כתרים הדבוקים זה בזה (דעה שעליה חולק אברבנאל).
הסוגיה המרכזית שנידונה בהרחבה על ידי הפרשנים היא מידת גובהן של הכותרות. הפסוק מציין במפורש כי חָמֵשׁ אַמּוֹת היה גובהה של כל כותרת. ואולם, בסוף ספר מלכים מצוין שגובה הכותרות היה שלוש אמות בלבד.
הפרשנים מסכימים כי הפתרון לסתירה זו נעוץ במבנה הדו-שלבי של הכותרת. שתי האמות התחתונות של כל כותרת היו חלקות, ללא עיטורים, והיו שוות ברוחבן לעמוד עצמו, כך שהעמוד היה למעשה תחוב בתוכן ונבלע בהן. לעומת זאת, שלוש האמות העליונות בלטו החוצה והיו מוקפות בעיטורים מסוגננים של מעשה שבכה, שהזכירו בצורתם ענפי דקל. לפיכך, בעוד שהפסוק כאן מציין את הגובה הפיזי הכולל של הכותרת שעמד על חמש אמות, הפסוק בסוף הספר מונה אך ורק את שלוש האמות העליונות והמעוטרות, שהיו החלק הבולט והניכר לעין [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם].