נסו לדמיין שאתם בונים מבנה מפואר ורוצים לקשט את החלק העליון של העמודים הגדולים שלו. במקדש שלמה, בראש שני עמודי הנחושת, הונחו עיטורים מיוחדים מאוד שנקראים כֹתָרֹת, כי הם ישבו על העמודים ממש כמו כתרים יפים של מלך. הכתרים האלו היו עשויים מֻצַק נְחֹשֶׁת, כלומר, הכינו אותם על ידי יציקה של נחושת נוזלית וחמה לתוך תבנית, בדיוק באותה דרך שבה הכינו את העמודים עצמם. לכל עמוד הייתה כותרת אחת משלו.
אם נמדוד את הגובה של כל כותרת כזו, נגלה שהוא היה חָמֵשׁ אַמּוֹת. אבל אולי יצא לכם לשמוע שבמקום אחר בתנ"ך כתוב שהגובה שלהן היה רק שלוש אמות. איך זה יכול להיות? התשובה היא שהכותרת הייתה בנויה משני חלקים. שתי האמות התחתונות היו חלקות לגמרי והעמוד נכנס לתוכן, כך שהן קצת נבלעו ולא בלטו לעין. לעומת זאת, שלוש האמות העליונות בלטו החוצה והיו מקושטות מאוד בצורות של רשת וענפי דקל. לכן, כאן מודדים את הגובה המלא של כל הכותרת, שהוא חמש אמות, ובמקום אחר סופרים רק את שלוש האמות המקושטות והבולטות שכולם התפעלו מהן.