הבסיס שעליו נשען ים הנחושת הגדול הורכב משתים עשרה צורות בקר עשויות נחושת. הבהמות הוצבו בסדר מופתי, כך שפניהן פנו אל ארבע רוחות השמיים ואילו חלקן האחורי פנה פנימה.
עֹמֵד עַל־שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר פירושו שהים היה מונח על גבי הצורות הללו. סידור זה מעיד על כך שחלקו התחתון של הים היה מרובע, כאשר בכל אחת מארבע צלעותיו הונחו שלושה בקרים [רד"ק]. הים היה מונח עליהם, והמילים וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה נכתבו כתוספת ביאור כדי להדגיש את מבנה ההעמדה [מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי המילה פֹנִים מתייחסת לפניהם של הבקרים, שהיו גלויים ונראים כלפי חוץ. כיווני ההעמדה מפורטים בפסוק, כאשר יָמָּה משמעותו מערבה, והמילה נֶגְבָּה משמעותה דרומה.
וְכָל אֲחֹרֵיהֶם בָּיְתָה מלמד כי חלקם האחורי של הבקרים פנה פנימה אל מתחת לים, כך שהיה נסתר מן העין. מאחר שפניהם הופנו החוצה לארבעת הכיוונים, נוצר מצב שבו אחוריהם פנו אלו אל אלו: אחורי הבקרים שבצפון פנו אל אחורי אלו שבדרום, ואחורי אלו שבמזרח פנו מול אלו שבמערב.