המעבר מתיאור בניין המקדש לתיאור הקמת ארמונו של שלמה חושף פער זמנים בולט. בעוד שבית ה׳ נבנה בשבע שנים בלבד, בניית ארמונו של המלך ארכה כמעט כפליים. רוב הפרשנים רואים בפער זה עדות לשבחו של שלמה המלך ולסדר העדיפויות הרוחני שלו.
המילה בֵּיתוֹ מתייחסת לארמונו של שלמה [ביאור שטיינזלץ]. בניית הארמון החלה רק לאחר סיום בניית המקדש, ונמשכה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כך שסך שנות הבנייה של שני הבתים יחד עמד על עשרים שנה [מלבי"ם, רד"ק]. ישנה דעת מיעוט הסבורה כי הבנייה ארכה שנתיים בלבד והמספר שלוש עשרה מציין את שנת מלכותו של שלמה, אך גישה זו נדחית לאור פסוקים מאוחרים יותר המציינים במפורש עשרים שנות בנייה רצופות [רד"ק].
הפרשנים מסכימים כי הכתוב מדגיש את צדקותו של שלמה: במלאכת הקודש הוא פעל בזריזות ובהתלהבות, ואילו בבניית ביתו שלו פעל בעצלתיים ובמתינות, אף על פי שבית המקדש היה גדול ומפואר בהרבה מארמונו. סמיכות הפסוקים המתארים את זמני הבנייה נועדה לשלול את המחשבה שבית המקדש נבנה מהר רק משום שנעשה בו נס והוא נבנה מאליו. הכתוב מבהיר כי שלמה עצמו הוא שבחר להזדרז בכבוד ה׳ ולעכב את כבודו שלו [חומת אנך].
הצירוף וַיְכַל אֶת־כׇּל־בֵּיתוֹ מלמד על שני היבטים מרכזיים בסיום הפרויקט. ראשית, התוספת של המילה "כל" מרמזת שלא מדובר רק במעון אישי אחד, אלא במכלול שלם של מבני שלטון, הכולל גם את בית יער הלבנון ואת ארמונה של בת פרעה [אברבנאל]. שנית, הכתוב משבח את התמדתו וגודל לבו של שלמה; אף על פי שמלאכת הבנייה של כלל המבנים נמשכה שנים כה רבות, הוא לא קץ בטורח הרב ולא הרפה מן המלאכה עד שהשלימה במלואה [מלבי"ם, מצודת דוד, אברבנאל].