מלכים א, פרק ז׳, פסוק א׳

נסו לדמיין שאתם צריכים לבנות שני בניינים מפוארים, אחד בשבילכם ואחד לכבוד ה׳. באיזה מהם תבחרו להזדרז ולסיים קודם? שלמה המלך בנה את בית המקדש בשבע שנים בלבד, אבל כשניגש לבנות את בֵּיתוֹ, שזה הארמון הפרטי שלו, הבנייה נמשכה הרבה יותר זמן ולקחה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. ההבדל הזה מלמד אותנו על סדר העדיפויות של שלמה המלך ועל הצדקות שלו. במלאכה של ה׳ הוא פעל בזריזות ובהתלהבות עצומה, אבל בבניית הבית שלו הוא עבד לאט ובנחת, למרות שבית המקדש היה גדול ומפואר הרבה יותר. בית המקדש לא נבנה מהר רק בגלל נס, אלא פשוט כי שלמה בחר להזדרז לכבוד ה׳ ולעכב את הכבוד של עצמו. כשהבנייה הסתיימה סוף סוף, נאמר וַיְכַל אֶת־כׇּל־בֵּיתוֹ. המילה כל מסבירה לנו שזה לא היה רק בית אחד, אלא קבוצה שלמה של מבני שלטון מפוארים. בנוסף, המילים האלו מראות לנו את כוח ההתמדה של שלמה. למרות שעברו עשרים שנה מאז שהתחיל לבנות את שני הבתים, הוא לא התעייף, לא התייאש ולא עזב את המלאכה עד שהשלים את כולה בצורה מושלמת.